מעצבת התכשיטים ויקי עטיה מחולון, וארבעת ילדיה, נותרו ללא בית. "הקורונה שיתקה את העסק שלי, אני עומדת עם ארגזים ברחוב ואין לי מושג מה לעשות", היא מספרת השבוע בעצב.
אתמול (14/7) בשעות הצהרים נאצלה ויקי עטיה לפנות את דירתה. עטיה בת ה-50 גרושה, אם לארבעה (22,18,16 ו- 9), התפרנסה עד לאחרונה בכבוד מעיצוב תכשיטים אלגנטיים.
כשהקורונה פרצה, המכירות ירדו והעסק המצליח נקלע לקשיים. בנה הבכור של עטיה נכנס לבידוד ולאחר מכן איבד את עבדותו בתחום המזון. תוך זמן קצר מצאה עצמה משפחת עטיה ללא כל הכנסה.
"אני לא בן אדם של תרומות, מעולם לא הייתי חייבת לבעל הדירה שלי שקל", סיפרה עטיה, "אבל החודש היה ברור לי שלא אוכל לשלם. תוך זמן קצר התגייסו עבורי אנשים טובים כמו סיירת צעירים והבעלים של קבוצת גן סיפור, ברנרדו ברלחוביץ, שעזרו לי להקים דוכן ולגייס כסף. אבל הדוכן כנראה לא מותר וגם גיוס הכסף לא עזר כי למרות שזה החודש הראשון שלא היה לי לשלם בעל הדירה כבר צופה את העתיד והחליט לחתום על חוזה עם דייר אחר".
עטיה מסרה את מפתח הדירה, את הארגזים היא הורידה לפארק רחוב קדמן לאון בו נמצאת הדירה ששכרה בשכונת נווה רמז, ומאז היא ממתינה לפתרון. "את רוב הציוד שלחתי למחסן שהחברה מסיירת צעירים עזרו לי להשיג, השאר איתי. מבחינתי זה הבית שלי עכשיו, הרחוב.
"אין לי משפחה או מישהו שאני יכולה לבקש ממנו סיוע אז זה המצב שלי. הילדים שלי איתי, אנחנו כמו ברזל, לא נפרדים בשום מצב. אני לא אדם של תרומות, תמיד פרנסתי את עצמי ואת ילדי בכבוד, אבל אני גם לא אדם של מלחמות. אנשים המליצו לי לסרב להתפנות אבל זה לא הסגנון שלי. לא אוהבת מלחמות, לכן הבקשה היחידה שלי היא שמי שיכול יקנה תכשיטים שלי, אני משקיעה בהם את הלב ומאוד רוצה לעמוד על הרגליים לבד".
