שאולי שמאי, בן 50 מחולון, מתנדב בעשר השנים האחרונות בשירות מילואים. כרגע, בשל המאבק הציבורי בווירוס הקורונה, שמאי משמש בגדודו (997) כסמ"פ לפלוגת רפואה, שמתגברת את מד"א במסגרת פעילות פיקוד העורף.
"אנחנו מאיישים מוקד טלפוני, מנסים לסייע לאנשים עם תסמינים חשודים ומפנים בקשות לבדיקות קורונה. זאת תקופה לא פשוטה, אנשים ממש חרדים ולחוצים, הרבה אנשים מתקשרים כועסים אבל יש גם אנשים שמעריכים. אנחנו עם מאוד מגוון וזה בא לידי ביטוי בימים האלו בכל המישורים".
למרות ששמאי עצמאי, אוכלוסייה שנפגעה אנושות בימים אלו, הוא מוותר על שעות עבודה לטובת ההתנדבות. "אני עוסק בבניית בריכות שחייה, מדובר באוכלוסיות אמידות שגם בימים אלה, אולי יותר מתמיד, ממשיכות לרצות לפתח את ביתן. אבל אני מעדיף להתנדב. אבי תמיד אמר לי, 'המדינה לא נותנת לאדם אלא האדם נותן למדינה', פעם אחת בחייו היה מובטל וסירב לחתום אבטלה כי הרעיון שהמדינה תשלם לו לא היה נתפס בעיניו, לכן עבורי הבחירה להתנדב ולא לעבוד היא הכי הגיונית.
"בני עובד איתי ואפילו לא הוצאתי אותו לחל"ת כי אני מעדיף להתמודד עם השכר שלו ולא לדרוש מהמדינה שתשלם לו. ברור לי שאחרי הקורונה כולנו ניקלע לקשיים, אבל מדינת ישראל נבנתה במהירות אז אין סיבה שהיא לא תצליח להשתקם במהירות".
אתה לא חושש להידבק?
"ברור שיש חשש אבל מבחינתי זה צו 8. אני מקפיד להתרחק מאנשים וכשמגיע הביתה עושה את כל הפעולות הנדרשות לניקיון אבל יש סיכון. בחיי התייצבתי לארבעה צווי 8, הפעם זה מוגדר כצו חריג התראה, באישור שר הביטחון, אבל מבחינתי אין הבדל. המדינה צריכה אותי אז אני מתייצב. יש לנו פלוגה מאוד מגובשת, מפקדים וקציני לוגיסטיקה שהם כמו חברי נפש עבורי, כבר שנים שלא קראתי את טופס ההתנדבות כי המ"פ שלי תמיד אומר שהחתימה שלי היא ברורה מאליה. גם אני מרגיש ככה. כאן צריכים אותי ואין אופציה אחרת".
היכן תהיה בליל הסדר?
כרגע יש גם אפשרות שאקיים את ליל הסדר במשמרת, תלוי בנהלים, המשפחה מבינה. אני תמיד אומר שהכל בזכות אשתי, היא מאפשרת לי לעשות זאת. יש לי משפחה מדהימה ותומכת, ילדי בני 25, 23 ו־17. יש לי תמונה מאוד מיוחדת - ביום שהלכתי למילואים, הבת הגדולה הלכה לגזור חוגר, והאמצעי חזר לבסיס לאחר שבת ראשונה בטירונות, עבורי התמונה הזאת מסמלת ניצחון בטוטו, גאווה ענקית ואושר אמיתי. יחד ננצח ואין לי ספק בזה".