הסרט הישראלי 'עיניים שלי', פספס בנקודות בודדות את הזכייה והייצוג באוסקר ומוקרן בימים אלו ברחבי הארץ. למרות הפספוס, כוכבת הסרט, הצעירה תושבת חולון סתיו פטאי (17) לא מתאכזבת: "זה מדהים לראות משהו שלקחת בו חלק מקבל פרגון בכל העולם, זאת היתה חוויה מדהימה ואני מקווה שבקרוב שוב תראו אותי על המסך".
סתיו פטאי לומדת בכיתה י"ב בתיכון אורט בעיר. בגיל 14 השתתפה בחוג משחק בתיאטרון חולון וכבר אז בלטה בכישוריה. "המדריכה אמרה לי שפנתה אליה מלהקת ושכדאי לי ללכת לאודישן. החלטתי ללכת על זה והתקבלתי. זה היה קצת מלחיץ כי באודישן זרקו לי מצב בלי הכנה ואני הייתי צריכה לאלתר, אבל זרמתי". בשלב זה פטאי לא ידעה כי בשיטה זאת הבמאי ירון שני (יוצר "עג'מי") מתכנן לצלם את כל הסרט.
פטאי. מתוך הסרט 'עיניים שלי'פטאי. מתוך הסרט 'עיניים שלי'
פטאי. מתוך הסרט 'עיניים שלי'
(צילום: שי סקיף וניצן לוטם)
"צילמנו במשך שבוע ימים וממש התחשבו בלו"ז שלי כתלמידה וזאת היתה חוויה מדהימה. בתחילת כל סצנה ירון אמר לנו מה הדמויות שלנו רוצות ומה הן מנסות להשיג ופשוט התחלנו לצלם.
"לא נלחצתי שאין תסריט מראש כי בשלב מסוים הכרתי את הדמות שלי כל כך טוב שכבר ידעתי איך היא תגיב ומה היא מרגישה. שיחקתי את יסמין, נערה בת גילי, ומאוד הזדהיתי איתה כי גם אני חוויתי את כל תהפוכות גיל הנעורים בימים האלו. למרות שהיו דברים שפחות דיברו אלי - יסמין מבלה עם חברים בפארקים ושותה בירה ואני הרבה יותר חנונית ממנה".
הסרט שאותו ירון שני גם כתב וערך, מגולל את סיפורו של רשי (ערן נעים), קצין משטרה ותיק ומוערך שחי עם אביגיל אשתו (סתיו אלמגור) ועם יסמין, בתה המתבגרת מנישואיה הקודמים (סתיו פטאי). עבודתו תובענית והוא חשוף למקרים קשים על בסיס יומיומי וגם בביתו המצב מתוח, כשהוא אינו מוכן לקבל את התנהגותה המרדנית של בתו החורגת והשניים נמצאים במצב מתמיד של עימות.
רשי נאחז בתקווה שהוא ואביגיל יצליחו להביא ילד לעולם, אך חייו מתהפכים כאשר נערים החשודים בסחר בסמים, מתלוננים שפגע בהם מינית והוא מושעה מעבודתו. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אופיר ופספס בנקודות בודדות את הזכייה והמועמדות לאוסקר, אך זכה בפרס הבימוי והשחקן הראשי בפסטיבל הקולנוע בירושלים, ואף הוכתר בתור הזוכה הגדול בפסטיבל.
"לא התאכזבתי כשלא זכינו בכרטיס לאוסקר", אומרת פטאי, "כי עדיין זכינו בפסטיבל בשתי קטגוריות מאוד חשובות וזה מרגש. החברים והמשפחה מאוד פרגנו לי וחלקם באו לראות את הסרט איתי. זה כיף גדול לראות משהו שעבדת עליו קשה מקבל פרגון עולמי והופענו איתו גם בפסטיבל ברלין. לאורך כל הצילומים וגם בחו"ל אמא שלי היתה צמודה אלי וממש שמרה עלי ודאגה לי, היא תמיד מלווה אותי. כרגע אנחנו בודקים כמה אפשרויות ואני מקווה שבקרוב תראו אותי שוב על המסך".