מי מאיתנו לא אוהב אנשים בעלי אופי מרצה? כל כך קל איתם, הם זורמים עם כל דבר, לא עושים בעיות, פשוט אנשים נוחים ונעימים. אך האם בזוגיות זה טוב שיש צד אחד שהוא טיפוס מרצה?
אז ככה, כמעט בכל מערכת יחסים יש צד אחד שהוא יותר מוביל ואקטיבי, בעוד השני הוא יותר מובל ופסיבי. ואל תרחמו על זה שכביכול נמצא "למטה" במערכת היחסים, כי פעמים רבות זה משתלם לו, הוא מרוויח מזה משהו, אחרת הוא לא היה כזה.
יחד עם זאת, אני נתקלת לא מעט בקשרים זוגיים בהם הפער בין בני הזוג עצום: יש אחד שמקבל את כל ההחלטות בעוד שהשני מוגדר כ'יס מן', כלומר, אומר אמן לכל דבר.
זהו בהחלט מצב לא בריא, שאף עלול להוביל לאסון. בשלב מסוים (זה יכול לקחת גם המון שנים) אותו 'יס מן' ירגיש כלוא ויתפוצץ.
ואתן לכם דוגמה מהחיים האמיתיים: הכרתי אישה שכל חייה אפשרה לבעלה להחזיק את המושכות בקשר. הוא קיבל את כל ההחלטות החשובות בחייהם המשותפים, וזה כלל לא הפריע לה.
עד שיום אחד הם היו צריכים לקבל החלטה שהייתה מאוד חשובה לה, ובעלה לא נתן לה מקום. באותו הרגע היא התפוצצה והחליטה לפרק את הקשר.
המסקנה: אסור להרגיל את הצד השני לנהל את הקשר באופן מוחלט.
ל'יס מנים' שביניכם אני ממליצה:
תתחילו להתאמן על אסרטיביות (זאת אמנות בפני עצמה)
תעמדו על שלכם באופן הדרגתי (תתחילו בדברים הפשוטים)
אל תוותרו על עקרונות שבאמת חשובים לכם
ואל תדחו את העניין, כי לדחות זה הכי קל. אבל בסוף זה עלול, כאמור, להיגמר בפיצוץ.
סביר להניח שהשינוי הזה יטלטל את המערכת הזוגית (בן/בת הזוג לא יבינו מאיפה זה נפל עליהם) אבל אני מאמינה שזו תהיה ירידה לצורך עלייה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב, ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר".
