הטלפון צלצל. על הקו היה בחור צרפתי שנסע איתי לאחרונה להר המנוחות. הוא קנה קבר בהרבה כסף ורצה לראות שלא גנבו לו את הקבר. הוא אמר ששמע שגונבים קברים.
"אתה פנוי לקחת אותי שוב להר המנוחות?".
"כן, בטח", אמרתי.
אספתי אותו ונסענו לגבעת שאול. הבחור ירד מהמונית, חיפש קצת את הקבר וכשמצא אותו חזר עם חיוך גדול על הפנים.
"אם יש לך זמן אני רוצה לראות עוד קבר", הוא ביקש.
בטח. יש לי את כל הזמן שבעולם. הבחור כיוון אותי והגענו לקבר שחיפש.
חבר שלי, גיא, שגם הוא נהג מונית, אמר לי שכשהוא לוקח אנשים להר המנוחות הוא יורד מהמונית, הולך איתם לקבר וקורא תהילים, ואז הם תמיד נותנים לו טיפ. יעני, מקבל כסף ועל הדרך גם זוכה במצווה.
אשתי איילה אומרת: "מצוין. מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
אמרתי, טיפ ומצווה זה בהחלט משהו טוב. פתחתי את הדלת, יצאתי מהמונית, לקחתי ספר קטן של התיקון הכללי, עמדתי ליד הבחור הצרפתי והתחלתי לקרוא תהילים. פתאום אני רואה שהוא מתחיל למחוא כפיים ולהסתובב סביב הקבר, וכשהוא מגיע אליי, הוא בא לתת לי נשיקה. אמרתי לו, "אסור להתקרב, יש קורונה", והרגשתי צורך להתפלל יותר, בכוונה ממש, עם תזוזות של צדיק. ראיתי איך המצוות שלי גדלות, וגם הטיפ. ושוב הוא מסתובב, מוחא כפיים ומראה לי כמה הוא מאושר.
"טוב, בוא, זהו. חוזרים הביתה", הוא אמר.
"רגע, יש לי עוד פרק אחד בתהילים".
״לא, לא, לא. הולכים. לא צריך", הוא אמר.
ממש מוזר, הצרפתי הזה.
בדרך שאלתי אותו של מי הקבר ולמה הוא רקד. הוא אמר בחיוך מרוצה שזה הקבר של חמותו והוא רקד כי הוא לא היה בבית כבר שלושה שבועות וכשהוא הגיע לקבר שלה זה שימח אותו. כנראה שלא היה ביניהם קשר טוב. אז רגע, חשבתי לעצמי, אני בטח לא אקבל טיפ על התפילה שלי. לא נורא, התנחמתי, לפחות קיבלתי מצווה.
הבחור שאל אותי איך העבודה. אמרתי לו שאין עבודה ושלצערי ממש קשה בגלל הקורונה.
"אתה רוצה טיפ לחיים איך לעשות יותר כסף במונית?", הוא שאל.
"בטח, למה לא?", אמרתי לו. טיפ זה תמיד טוב.
"אז תקשיב, כשנוסע איתך לקוח, תדבר איתו ושים עליו יד. מגע מאוד מקרב בין בני אדם".
"לגעת בו?", שאלתי.
"כן. מגע. לחיצת יד, טפיחה על הכתף. ככה תראה הרבה טיפים".
איך שהוא אמר את זה אמרתי לו "תודה", ולמרות הקורונה, נגעתי לו בכתף.
כשהגענו הוא הוציא את הכסף וחיכה לעודף של שני שקלים. וחיכה. וחיכה. חיפשתי את הכסף הקטן ולא מצאתי. והוא ממשיך לשבת לי על הראש ומחכה לשני שקלים שלו. אחרי חיפושים התעצבנתי. "אמרת לי שאם אני נוגע בנוסע זה מקרב והלקוח ישאיר לי טיפ. נגעתי בך ועכשיו אתה מחכה חמש דקות ברכב בשביל עודף של שני שקלים".
"אהה. כן", הבחור אומר לי, "לא אמרתי לך משהו מאוד חשוב".
"מה?", שאלתי.
"זה לא עובד על צרפתים".
