מי שמכיר את נושא גיוס החרדים לצה"ל באופן רציני יודע שמדובר בסוגיה פתירה למדיי.
זעקות השבר של פוליטיקאים כליברמן ולפיד בנושא, משרתות נאמנה אינטרס פוליטי צר, אבל רחוקות מייצוג הוגן של עמדת צה"ל.
הם האחרונים שמעוניינים בפתרון המצב והראשונים להחריב כל פתרון לסוגיה.
מבחינתם מדובר בכלי יעיל לשיסוי המונים וגריפת מנדטים, ואין להם שום כוונה לוותר על האוצר הזה.
כשבנט מציע את הרעיון, הוא יודע ומכיר היטב את המהלכים שהוצעו עד כה ונכשלו במבחן החוק, אם בשל עיקרון השוויון ואם בשל הסיכויים הפוליטיים.
מאחורי ההצעה של בנט עומדת התנהלות בחירות אופיינית המפזרת הבטחות סרק בלתי ניתנות למימוש.
מאחורי רעיון הפטור מגיוס מגיל 21 עומדת בעצם אמירה כביכול לו רק תינתן לצעירים החרדים האפשרות לעבוד ולא להתגייס – הם יצאו בהמוניהם מהמסגרת הישיבתית, זו שלתפיסת בנט נועדה להגן עליהם מאיום חובת הגיוס.
הסאב-טקסט של בנט מציג את המגזר החרדי כמנותק מרעיון הערבות ההדדית ואת תלמידי הישיבות ככאלו שהיו מעוניינים לעזוב את ספסל הלימודים, אך נמנעים לעשות זאת מאימת הגיוס.
פטור הגיוס לתלמידי ישיבות הוא מעין חוזה שנחתם בין מדינת ישראל לחברה החרדית כבר מקום המדינה.
חוזה שמבטיח את קיומו של ההסכם מצד תלמידי הישיבות החרדים.
התניית פטור חובת הגיוס בכפוף להצגת דיחוי של 'תורתו אומנותו', יוצק תוכן אמיתי וראוי לבסיס הטענה שלימוד התורה הוא שירות הגנתי רוחני ולא עילה להשתמטות.
העמדה החרדית בנושא הגיוס מושתת על התפיסה כי 'אין אומת ישראל אומה – אלא בתורתה'.
זו תפיסה שמגובשת בפרמטרים הלכתיים ותורניים. לא באווירת סקרים ושיקולים פוליטיים.
הציבור החרדי נושא על כתפיו את האחריות לשמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל. זו יונקת את כוחה מרגש הערבות הרוחנית למי שרואה בקיומה של מדינה יהודית ערובה להמשך קיומנו כעם בכלל וקיומנו בארץ ישראל בפרט.
לחברה החרדית המונה ציבור של כמיליון איש (קצת יותר מכלל מצביעי בנט בהווה ובעבר), אין שום כוונה להתנתק מהמחויבות החברתית למדינה.
ה"פתרון" של בנט גרוע למגזר החרדי.
הוא יתרום תרומה משמעותית להצגת הציבור החרדי כמי שאינו נושא בחובת הגיוס מטעמי השתמטות, יגביר את מפלס השנאה וייחס למגזר החרדי מעמד של אזרחים סוג ב'.
הוא מהווה העלבה כלפי ציבור שהערכים המקודשים לו עמדו במבחן גם כאשר הפוזיציה הפוליטית לא היתה נוחה.
בשנים האחרונות שירתו בצה"ל אלפים מבני המגזר החרדי.
לצד ההצלחה של חלק מענפי שילוב החרדים בצה"ל, עדיין נדרשת השקעה אמיתית בהתאמתם לצרכי החייל החרדי, וניהולם בידי אנשי מקצוע חרדים.
הגדרת צה"ל ככור היתוך כמו הניסיונות "לחנך מחדש", הן חלק מהגורמים להתנגדות גיוס.
אלפים רבים בוחרים לתרום לחברה במגוון פלטפורמות - הצלת חיים, סיוע רפואי ועוד.
במקום להצהיר על "פטור גורף מגיוס", הגיע הזמן להכיר באופן רשמי בפעילות ההתנדבותית הענפה שמספק המגזר החרדי על שלל ארגוניו לכלל החברה. פעילות שאינה תלויית גיל או שיקולי שכר.
שירות ייחודי בצה"ל למי שבוחר לצאת לשוק התעסוקה, יכול לסייע למשרתים החרדים להתכונן בצורה מיטבית ליציאתם לשוק התעסוקה.
מגוון התפקידים המוצעים למשרתים החרדים יכוון את המשרת לבחירת אפיק תעסוקתי, ובמקרים רבים יספק לו הכשרה מקצועית שתגשר על פערי ההשכלה.
כאמור, השקעה אמיתית בהתאמת סביבת השירות למשרתים החרדים תהווה בשורה אמיתית למי שאכן יבחר לצאת לשוק העבודה ותתרום הן למדינת ישראל והן למשרתים.
ולמרות הכל, ההכרה של מדינת ישראל בלימוד תורה כערך עליון, והכרה בלומדי התורה כמשרתים, צריכה להיות אינטרס ראשון בדרך לליבו של המגזר החרדי.
הכותב – מחנך ומנהיג קהילה חרדי בעל רקע צבאי ואקדמי
